ניתן להכין אטריות מדגנים מלאים או מדגנים מזוקקים, אך מנקודת מבט תזונתית, הם מסווגים בדרך כלל כגרסה של דגנים מלאים, בעיקר בהתאם לחומרי הגלם המשמשים.
מצד אחד, אם נודלס עשויות מדגנים מלאים כמו שעורה, הם מסווגים באופן טבעי כדגנים מלאים. אטריות אלו שומרות יותר סיבים תזונתיים וחומרים מזינים אחרים, ובהשוואה לדגנים מזוקקים, הן תורמות יותר לקידום תנועתיות המעיים ולשמירה על רמות סוכר יציבות בדם.
מצד שני, אם אטריות עשויות מקמח מזוקק כמו קמח חיטה, סביר יותר שהן יסווגו כדגנים מזוקקים. אטריות אלו בעלות מרקם עדין והן מתעכלות ונספגות בקלות, אך חלק מהרכיבים התזונתיים, כגון סיבים תזונתיים וויטמינים, עלולים ללכת לאיבוד במהלך העיבוד.
עם זאת, מנקודת מבט תזונתית רחבה יותר, גם אם אטריות עשויות מדגנים מזוקקים כמו קמח חיטה, צורתן ושיטות הבישול שלהן (כגון רתיחה) מביאות לקצב עיכול וספיגה איטי יותר יחסית, והן עדיין מכילות מעט סיבים תזונתיים. לכן, הם יכולים להיחשב גם גרסה של דגנים מלאים. בהשוואה לדגנים מעודנים מסורתיים (כגון אורז לבן וקמח לבן), יש להם ערך תזונתי גבוה יותר.
יתר על כן, ראוי לציין שבעוד שאורז נחשב בדרך כלל לדגן מזוקק, באזורים מסוימים או בתרבויות תזונתיות ספציפיות, אורז לא מעובד נחשב גם לדגן מלא. זה ממחיש עוד יותר שההבחנה בין דגנים מלאים למעודנים אינה מוחלטת אלא משתנה בהתאם לחומרי הגלם ולשיטות העיבוד.
לסיכום, האם אטריות נחשבות לדגנים מלאים או מזוקקים תלויה בחומרי הגלם ובשיטות העיבוד שלהן. מנקודת מבט תזונתית, אטריות נוטות להיחשב כגרסה של דגנים מלאים, אך יש לקבוע זאת על סמך המרכיבים הספציפיים המשמשים בייצורן.